בס"ד לק"י בינ"ו
בכל עת אשר ישאיך לבך,
עלות אל-על,
הֶיֶה כארי גיבור!
דע כי כח וחיים לך ירד.
אל תירא!!!
אור הנשמה יוסיף לך אומץ...
אל תפחד!!!
כי עוזך עֹז נצח.
חיים גמא, שאף אורים לרוויה.
(הרב קוק זצ"ל)
1.7.04
אי שנקרא "אי שפיות"
אל תנסה להבין מהי אי שפיות,
אדם פשוט יחשוב שזהו רגע של שטות.
זהו גבול דק באדם, באשיות ובנפשו,
הייתי בת 15הוא היה בן 24 לא היו לי אז קשרים עם גברים הוא היה הראשון בהכל...
חברה הכירה לי אותו וזה היה נחמד לצאת עם גבר מבוגר כביכול עשה לי את זה שמישהו בגיל שלו מסוגל להתעניין במישהי בגיל שלי ואחרי זמן מסוים שכבנו לא הרגשתי אהבה זה היה יותר התרגשות של משהו חדש.
הסיפור שאף אחד לא יודע.... עד עכשיו. על בחורה שעד היום מחפשת את החיים שהיו לה ואבדו... אחרי 4 שנים.... הסיפור נכתב כמסר לחברה שלנו, ואולי ייתן תקווה לבנות שעברו טראומה דומה....
"אמרו לה לגשת, אמרו לה לשכב
לחצו לה בבטן, הרביצו בגב
אמרו לה ילדה, את פנים אחרות מכולם
אמרו לה ילדה, אין לך מקום בעולם"
אני קורל, בת 13...
זה קרה לפני חצי שנה... הייתי בת 12 וחצי...
הוא היה באוטו, שאל אותי:"איפה את מעדיפה קרוב או רחוק?"
אני: "ברור שקרוב!! ואתה מחזיר אותי אחר כך.. כן ?"
הוא:"כן אל תדאגי"
[דיברנו תוך כדי נסיעה]
נסע למקום שאין בו אף אחד,מקום שאני לא מכירה הכל חולות..וזה לא היה חוף..הוא עצר את האוטו הוריד מכנס..
זה קרה במוצאי שבת. נסעתי לידיד בבת ים. נסעתי אליו בלי הרכב באותו יום כי חבר שלי אמר שהוא יחזיר אותי אחר כך.
הקדמתי בשעה ואף אחד לא היה אצלו בבית. החלטתי ללכת למרכז המסחרי לאכול משהו ולהתקשר אליו להודיע לו שהגעתי.
התקשרתי והוא אמר שהוא בדרך הביתה. יגיע עוד חצי שעה. אכלתי והתחלתי לחזור לכיוון הבית שלו. רציתי לקצר את הדרך דרך הגן.
היי קוראים לי מאיה ואני חדשה כאן.
אני רק בת 16.
השאלה שלי והסיפור כל כך מבלבלים אותי כבר חצי שנה, מעט האנשים שיודעים עליו, אבל בוא נגיד שאולי יותר סיפרתי לאנשים מבנות אחרות, הייתי בהלם טוטאלי ככה שלא ממש תיפקדתי בכיתי כל הזמן ומי שרק רצה לשמוע לי השמעתי לו את הסיפור שלי.
אני בת 14 וחצי ושהייתי בת 12 חזרתי מהבית ספר
ושמה בדרך הייה מישהו שאני לא יודעת מי זה
לא מכירה אותו והוא בא אליי ושאל אותי איפה
זה התחנה המרכזית? אמרתי לו שאני לא יודעת
כי באמת אני לא יודעת והוא אה באמת את לא
יודעת אמרתי לו לא ואז הוא תפס אותי ביד חזק
וגרר אותי למיבנה נטוש כזה שהייה פעם
מכולת. הוא זרק אותי חזק אל הריצפה והתחיל
"מה שלומך???"
"וואלה הכל בסדר.... אה, מי זה?"
"לא מזהה???"
"אמורה לזהות?"
"אולי, זה ******, עבדנו יחד כמה ארועים...זוכרת? עשיתי לך מסאז` כשהיית בבגדים הוורודים המגוחכים של ההופעה???"
"וואלה, מה המצב? אהה איך השגת את המספר שלי?"
"הבוס שלך נתן לי, אמרתי לו ששכחתי אצלך את הארנק בארוע האחרון... מה בא לך לקפוץ אליי?"
זאת הפעם הראשונה שאני מדברת על זה עם אנשים שאני לא מכירה ובעצם מוציאה את הסיפור הזה...
כשהייתי בת 15, היה לי חבר, בערך 6 חודשים.
מאז עברו קרוב ל-6 שנים.
הוא היה בן 17, בהתחלה הכל הלך מאוד יפה, היינו נפגשים, יושבים שעות ומדברים, משחקים במחשב...הייתי בטוחה שמצאתי חבר נפש. חבר הכי טוב.
גם אני נכנסתי לסטטיסטיקה הזאת לצערי, התחלתי לעבוד במקום עבודה בתור אישה נשואה +1 ,
לאחר חודשיים הבוס שלי (לא הישיר) התחיל לזרוק לי הערות על כך שלמדתי מהר את העבודה והוא מאוד מרוצה ממני,
בהתחלה התייחסתי לזה בכבוד כי בכל זאת "הבוס " מרוצה מה שהיה קשה מאוד לשאר עובדי המקום , ואני בסה"כ חדשה,